FANDOM


סאורון
Sauron
מידע ביוגרפי
כינויים עיקריים מאירון, אנאטאר, ארטאנו, גורתאור האכזרי, האויב, הכוח האפל, העין הגדולה, בעל האוב, המכשף, היד השחורה, האויב חסר השם, תאורון, תו, סאורון הגדול
תארים עיקריים הנתעב, אדון האופל, אדון מורדור, אדון המתנות, אדון באראד-דור, אדון הארץ, שר הטבעות
תאריך לידה לפני בריאת ארדה
שנות שלטון 1000 עש"נ
תאריך פטירה 21 במרץ, 3019 עש"ל (מוות פיזי בלבד)
שטחים שנשלטו מורדור
נשקים עיקריים הטבעת האחת, מטה, חרב, כוחות המאיאר
תיאור פיזי
גזע איינו
תרבות המאיאר של אאולה
מין זכר
גובה 2.72 מטרים
צבע שיער שחור
צבע עיניים חום
מאחורי הקלעים
שחקן סאלה בייקר

Tengwar Sauron

סאורון (באלפית: הנעתב) שר הטבעות המפורסם, היה אחד מסגניו של שר האופל מורגות במהלך העידן הראשון, ומאוחר יותר כיהן בעצמו כשר האופל של מורדור. הוא יצר את הטבעת האחת, אשר בעזרתה ניסתה חבורת הטבעת להביס את סאורון, על ידי השמדתה.

מאירון עריכה

סאורון התקיים טרם בריאת ארדה בתור רוח שמיימית (איינו) בשם מאירון - הנערץ. הוא מאיא שהיה משוייך אל הוואלא אולה (שהיה גם האדון של המאיא קורומו - סארומאן) וכמו אדונו נודע כבעל מלאכה ואומן, ואהב סדר מופתי.

אהבתו לסדר הובילה אותו להצטרף לוואלא הרשע - מלקור - שבעזרתו קיווה להשליט סדר בצורה מהירה יותר. בתחילה, מאירון הסתיר את נאמנותו לשר האופל מלקור ושימש כמרגלו בין הוולאר. רק כאשר מלקור (שנקרא כעת מורגות) הצהיר על מרד בוולאר ממעוזיו בארץ התיכונה, הצטרף אליו סאורון בגלו.

בזמן שמורגות מלך במצודה אוטומנו, סאורון שימש כשליט של מצודתו השניה, אנגבנד. כאשר הוולאר הרסו את אוטומנו ותפסו את מורגות, סאורון נמלט והסתתר ולאחר לכתם חידש את הצבא של אנגבנד עד לשובו של מורגות.

סאורון נעשה האדון של טול אין-גאורות, אי הזאבים, ושלט על צבא של וארגים וזאבי-אדם בהנהגת דראוגלוין, ועל צבא של ערפדים בהנהגת תורינגוותיל, ששימשה כמשנה לסאורון. סאורון עצמו, שהתמחה בשינוי צורה, היה מתגלה לעתים גם הוא כזאב אדם ענק.

סאורון מילא תפקיד מרכזי בהבסת חבורת ברהיר שנלחמה בכוחות של מורגות בטארן איילוין. ציידים ששירתו את סאורון תפסו גורלים, אחד מאנשי החבורה (לאחר שהרגו את אשתו, אילינל) וסאורון עצמו חקר אותו ובסוף השיג מפיו את מקום מחבואה של החבורה תוך שהוא נעזר ברוח שלבשה את צורת אילינל, ורק לאחר מכן הודיע לגורלים שאשתו למעשה נהרגה, ולאחר מכן הרג את גורלים עצמו

סאורון אף תפס את ברן, בנו של ברהיר, ואת מלך האלפים פינרוד. הוא נאבק בפינרוד והצליח לחשוף אותו ואת ברן שהתחפשו לזאבי אדם, וכלא אותם באי הזאבים, ושם זאביו ניסו להרוג את ברן והרגו את פינרוד, אך הזאבים והערפדים (כולל דראוגלוין ותורינגוותיל) נפלו בקרב נגד הואן הכלב, שהציל את ברן ואף ניצח את סאורון עצמו, שנטל צורה של זאב אדם ענק. סאורון שינה את צורתו לצורה של ערפד וברח, וטול אין גאורות נפלה לידי הנסיכה לותין.

העידן השני עריכה

במפלת אנגבנד סאורון ביקש את חנינת הולאר אך נשאר בארץ התיכונה והסתתר בה במהלך חמש מאות שנים. נראה שבתקופה זו הוא התיישב בארץ השחורה, מורדור. לשם ריכז סאורון מחדש אורקים רבים, טרולים, וכן זכה לתמיכתם של בני האדם ששכנו מדרום וממזרח למורדור.

סאורון ניסה לגייס לטובתו גם אלפים. לטובת כך הוא הופיע בדמות נאה וקרא לעצמו אנאטאר, שר המתנות, והציע את עזרתו לאומני האלפים בממלכת אדרין (ארגיון) בשם הוולאר. הוא סייע להם לחשל טבעות כוח, שהגדולות שהן ניתנו לשרים של הגמדים ושל בני האדם שנשארו בארץ התיכונה. חרשי האלפים ובראשם השר קלברימבור (שכמו אלפים אחרים דוגמת הגבירה גלדריאל, לא בטח לגמרי באנטר) חישלו בחשאי גם שלוש טבעות אלפים, אשר סאורון לא נגע בהן ולא שלט בהן.

סאורון עצמו חישל בהר הדין שבמורדור את הטבעת האחת ובעזרתה השתלט על המחזיקים בתשעת טבעות האדם, ובראשם המלך המכשף של ארץ אנגמאר, והפך את המלכים שהחזיקו בהם לרפאים שנשלטו על ידו. לא היתה לו השפעה דומה על הגמדים (שהטבעות רק עוררו בקרבם את תאוות הזהב) או על טבעות האלפים, אך הוא החריב את ארגיון, הרג את קלברימבור וצר על מוריה.

בני האדם שהתיישבו באי נומנור גילו במהלך ההפלגות שלהם אל חופי הארץ התיכונה את המרחש והם סייעו לגיל גאלאד, המלך האחרון של הנולדור בארץ התיכונה (שאליו נשלחו שניים מטבעות האלפים למשמר), להילחם בסאורון ולבסוף הביסו אותו והניסו אותו מאריאדור אל מורדור.

כוחו של סאורון גבר אך כך גם כוחם של בני האדם מנומנור. המלך הנומנורי האחרון (והגדול שבהם), אר-פרזון המוזהב, נחת עם ספינה באומבאר הקרובה למורדור בראש צי כה גדול שגם סאורון לא יכול לעמוד מולו. לכן התחפש סאורון לדמות אדם גדול ונאה אך אר פרזון לקח אותו לנומנור כשבוי.

סאורון בעורמתו הפך משבוי ליועץ למלך, והזין את התשוקה של אר פרזון ואנשיו לחיי אלמוות כדי לטפח פולחן למורגות (שכלל הקמת מקדש והעלאת קורבנות אדם) ואף השיא אותו להפליג למלחמה על ארץ הוולאר והאלפים בטענה שהדבר יבטיח לנומנורים חיי נצח. להגנה על ארצם, הוולאר קראו בשם הבורא אילובטר והוא שינה את העולם ובתוך כך הטביע את נומנור.

גופו של סאורון הושמד בשטפון, אך רוחו האלמותית שבה למורדור ובמשך הזמן חידשה את גופה, אם כי הוא איבד בתוך זאת את יכולת שינוי הצורה. לא ברור האם הטבעת היתה עמו בנומנור ואם כן כיצד ניצלה, אך גנדלף אמר כעבור זמן שיש בים הגדול יצורים שיכולים לקחת את הטבעת ולהעבירה גם מעבר ליבשות, וייתכן שקורות הטבעת אחרי מפלת נומנור היו תקדים לכך.

כשסאורון חזר להשתלט על הארץ התיכונה, קמו עליו האלפים בהנהגת גיל גלד מלך לינדון, ואורופר מלך יעראופל, לצד מלך האדם אלנדיל, שברח מחורבן נומנור והקים ממלכה בארץ התיכונה. ה"ברית האחרונה" הזו ניהלה קרב ממושך מול השער השחור של מורדור (שם ניקוו לאחר זמן ביצות המתים, שבהם הופיעו צלמי הנופלים בקרב) והגיעה עד הצריח האפל של סאורון.

גיל גלד ואלנדיל ניצחו את סאורון אך מתו בקרב (גיל גלד בפרט נהרג בשל מגעו הלוהט של סאורון), ויסילדור, יורשו של אלנדיל, כרת את הטבעת מידי סאורון בעזרת שברי חרבו של אלנדיל, נארסיל. יסילדור לקח את הטבעת איתו לחלק הדרומי של הממלכה, גונדור, אך במהלך חזרתו לחלק הצפוני (ארנור, בה מלך בעצמו) החליט להפקידה בידי השר אלרונד חצי-אלף, אך לפני כן הותקף על ידי אורקים שנשלחו על ידי סאורון בשעתו להרי האובך, שחשבו שפלוגותו של יסילדור היא חבורת פליטים שנמלטת מתבוסה, וכשהוא ניסה להימלט בשחיה כשהוא עונד את הטבעת, הוא החליקה מידו והאורקים שראו אותו ירו בו למוות.

העידן השלישי עריכה

מאחר שאיבד את הטבעת (שאבדה במי נחל הסיפנים), סאורון לא יכול היה לחדש את כוחו. רק כעבור אלף שנים הוא חזר בהיחבא למצודת האלפים בחלק הדרומי של יעראופל. הוא נודע כמכשף בשל בעל האוב, והמצודה שלו נקראה מעתה דול גולדור - גבעת הכשפים, והיער זכה לשמו - יעראופל.

במקביל לשובו, שבו גם תשעת רפאי הטבעת, והם השתלטו על העיר מינס יתיל בגונדור והפכו אותה לעיר אפלה, מינס מורגול. גונדור עצמה נחלשה עקב מתקפות של אנשי פרא מהמזרח והדרום (בהסתת משרתי סאורון) ותקופות של מגיפות ורעב, ולא יכלה למנוע מהנזגול ומאורקים וטרולים להתיישב חזרה במורדור, למרות שהיא החזיקה במורדור מספר מצודות לצורך הזה ממש.

מלך הנזגול, המלך המכשף, הופיע שוב בארץ אנגמר בצפון ונלחם בממלכת הצפון, ארנור והצליח להשמיד אותה ואת שלושת הממלכות שקמו אחריה, ובעזרת כשפיו שלח רוחות אפלות להשתלט על תלי הקבורה של חללי ארנור בפורנוסט ובשפלות התלים. הוא הובס בקרב על ידי כוחות אלפים בהנהגת גלורפינדל ששב מן המערב וכוחות מגונדור, ונסוג למינס מורגול והביא לבסוף למותו של המלך האחרון בשושלת הנומנורית.

הקוסמים, מאיאר שנשלחו מן המערב כדי להילחם בסאורון, חשדו כי בעל האוב בדול גולדור הוא אחד מהנזגול, אך אחד מהם, שנודע כנגדלף האפור, נכנס למצודה וסאורון ברח ממנו. סאורון שב כעבור זמן, וגנדלף שנכנס לדול גולדור במסווה גילה את זהותו והחל לתכנן את ההתמודדות מולו. בדול גולדור הוא גילה שסאורון מחפש את הטבעת שלו, וכן את יתר הטבעות ובתוך כך שבה את תרין הגמד שהחזיק בטבעת הגמדים האחרונה, וכן מבקש לדעת על היורשים של יסילדור.

גנדלף ארגן לטובת כך את מסע ארבור, בתקווה למנוע מסאורון את האפשרות ליצור ברית עם הדרקון הגדול האחרון, סמאוג, ובמקביל שכנע את המועצה הלבנה (שסארומאן הלבן, שעמד בראשה, כבר החל לחפש את הטבעת ולכן מיאן להילחם בסאורון) לגרש את סאורון מדול גולדור.

בפועל, סאורון ציפה לכך ונסוג מפניהם למורדור. עם זאת, המסע הצליח בהריגת הדרקון, חיזוק הממלכות בצפון והבסת רוב האורקים שנותרו בצפון בקרב חמשת הצבאות. למעשה, במהלך המסע - שעבר במחילות הרי האובך - נמצאה הטבעת האחת שנפלה בינתיים לידי היצור גולום שחי באותן מחילות.

כאשר גולום יצא מן המנהרות הוא נמשך אל ארץ מורדור ונפל בשבי סאורון, שלמד מפיו שהטבעת האחת נמצאה ונלקחה לפלך. סאורון שלח את גולום אחריה, ובאותו זמן שלח את הנזגול למצוד אחרי הטבעת. המלך המכשף נשלח למתקפה על גונדור ששימשה בחלקה כהסחת דעת ליציאת הנזגול למצוד, אך הם לא ידעו את מיקומו של הפלך וחיפשו אותו לשווא בשדות הסיפנים.

במקביל, קיים סאורון קשר מרחוק עם סרומן ועם דנתור עוצר גונדור דרך אבני הרואי. סרומן כרת ברית עם סאורון (אך למעשה המשיך לחפש את הטבעת לטובת עצמו ואף הכשיל את הנזגול במרדפם אחרי הטבעת) ודנתור נפל לייאוש למראה הצבאות הגדולים שסאורון החל לרכז לטובת המתקפה על גונדור.

פרשי סאורון מצאו את הפלך אך כשלו בתפיסת נושא הטבעת עד שהגיע לריבנדל. הוא הצליח למצוא את מיקום חבורת הטבעת לכל המאוחר במהלך השיט במורד האנדוין, אך לא שיער כי החבורה שלחה את נושא הטבעת אל מורדור עצמה כדי להשמידה, ובמקום זה חשב שברצונם להביאה לגונדור כדי להשתמש בה בעצמם למלחמה בו.

במהלך החיפוש אחר הטבעת, התמודד סאורון ברצונו עם גנדלף (שחזר מן המוות) ועם ארגורן, שנגלה אליו לראשונה באבן הרואי שנפלה לידו, להודיעו כי יורש יסילידור חי. הוא החליט לשגר בהקדם מתקפה נגד מינס טירית, בירת גונדור, ובמקביל כוחות הנאמנים לו תקפו את לורין, יעראופל ואת ממלכת דייל, ללא הצלחה מרובה.

כוחותיו הובסו לבסוף בקרב בשדות הפלנור, והמלך המכשף ששימש כמצביא שלו נפל בקרב מול אאווין גבירת רוהאן. כשאנשי גונדור ורוהאן בהנהגת ארגורן באו אל השער השחור הוא שלח את אדם ששירת אותו, פי סאורון, להתגרות בהם עם מעיל המיתריל שהיה שייך לפרודו שנתפס זמנית על ידי האורקים, אך עדיין לא תיאר כי הוא נושא הטבעת, ולכן שלח את כל צבאותיו לתקוף את כוחות המערב.

רק כפרודו ענד את הטבעת בלב הר הדין חש בו סאורון והבין את תוכניות אויביו. הוא שלח את הנזגול לעבר ההר, אך בינתיים גולום הצליח להחזיר לעצמו את הטבעת ונפל עמה בשוגג לתוך בקע הגזירה והביא להשמדתה. רוחו של סאורון איבדה את כוחה וכל צבאותיו נפוצו.

העידן הרביעי עריכה

סאורון לא היה יכול ליטול לעצמו שוב צורה או לרכז כוחות שיילחמו עבורו, אבל דברי ההסתה שלו המשיכו להניע מלחמות בין גונדור לבין האנשים ששכנו מדרום וממזרח למורדור. בעידן הרביעי החלה להתהוות גם כת שסגדה לו ולמורגות, אך היא התגלתה והופלה. סאורון עצמו לא שב ללבוש צורה עד לקרב האחרון, שבה נובא שמורגות עצמו וכל משרתיו יחזרו לעולם, אך יובסו.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.